איזה זנים לייצור יין יש בישראל
תעשיית היין בישראל חווה פריחה משמעותית בעשורים האחרונים, וכיום המדינה נחשבת למובילה בתחום היינות במזרח התיכון. תנאי האקלים המגוונים, החל מהאזורים הקרירים של רמת הגולן ועד לאקלים המדברי של הנגב, מאפשרים גידול מגוון רחב של זני ענבים לייצור יין. הייננים בארץ משלבים בין זנים בינלאומיים פופולריים לבין זנים מקומיים, מה שיוצר סגנון ייחודי המשלב מסורת עם חדשנות. השילוב בין תנאי הקרקע, הטמפרטורות, רמות המשקעים וטכניקות הגידול המתקדמות, מאפשר לייצר יינות בעלי אופי ומורכבות שמזוהים עם הטרואר הישראלי. יקבים בישראל משקיעים במחקר ופיתוח ובוחנים שילובים חדשים של זני ענבים כדי להתאים את היינות לטעם המקומי והבינלאומי.
זני ענבים אדומים לייצור יין
בין זני הענבים האדומים הנפוצים בישראל ניתן למצוא זנים בינלאומיים מוכרים לייצור יין. קברנה סוביניון הוא הזן הפופולרי ביותר, הידוע בטעמו העמוק וביכולתו ליישון ארוך. הוא מייצר יינות בעלי גוף מלא, טעמים עשירים וניחוחות של פירות יער ותבלינים. מרלו הוא זן נוסף שמצליח מאוד בישראל, בזכות טעמו הרך והפירותי שמתאים במיוחד לאקלים המקומי. גם זני ענבים כמו שיראז (סירה) ופטיט סירה זוכים לפופולריות רבה, בזכות היכולת שלהם להפיק יינות עוצמתיים בעלי עומק טעמים. בשנים האחרונות החלו יקבים ישראליים להתעניין גם בזנים ים-תיכוניים כמו קריניאן וגרנאש, שמסתגלים היטב לאקלים החם ומציעים יינות בעלי אופי רענן ופירותי.ליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
זני ענבים לבנים לייצור יין
גם בתחום היינות הלבנים, ישראל מגדלת מגוון רחב של זנים לייצור יין מענבים שמניבים יינות קלילים ורעננים, מסבירים ביקב בהט. שרדונה הוא אחד הזנים הלבנים המובילים, אשר מייצר יינות עשירים בגוף עם ניחוחות פרי טרופי ולעיתים גם נגיעות עץ מהתיישנות בחביות. סוביניון בלאן הפך לפופולרי במיוחד בזכות יינותיו הארומטיים, שמציעים טעמים רעננים וחמצמצים של לימון ועשב טרי. גוורצטרמינר מייצר יינות ארומטיים ומתוקים שמתאימים לאקלים הישראלי ולמאכלים המקומיים. זנים נוספים כוללים את ריזלינג בעל החמיצות המרעננת וויונייה שמציע יינות עשירים ורכים. ישנם גם ניסיונות לשלב זנים ים-תיכוניים לבנים כמו ורמנטינו ואסירטיקו שמתחילים לצבור פופולריות בזכות התאמתם לתנאי החום והיובש של ישראל.
זנים לייצור יין מקומי והתחדשות מסורתית
מעבר לזנים לייצור יין שהם הבינלאומיים, ישנה מגמה מתפתחת לשחזר ולפתח זני ענבים מקומיים שהיו נפוצים בארץ ישראל הקדומה, מציינים ביקב בצפון. אחד מהזנים הבולטים הוא דבוקי, זן ענבים המשמש לייצור יינות לבנים קלילים ורעננים. זן נוסף הוא מרוואה, שגם הוא זן לבן עם אופי ארומטי ומעניין. בזנים האדומים, נעשים ניסיונות להחיות זנים עתיקים כמו בלפור וחמדאני, מתוך מטרה לחדש את מסורת היין העתיקה של האזור וליצור יינות בעלי אופי מקומי ייחודי. יוזמות אלו לא רק משמרות את ההיסטוריה של היין בארץ אלא גם מוסיפות רובד עמוק יותר לזהות התרבותית של תעשיית היין הישראלית. השילוב בין זנים עתיקים לחדשנות מודרנית יוצר יינות שמספרים סיפור מקומי עשיר.
יין אדום ולבן: ההבדלים והקסם של כל אחד
יין אדום ולבן הם שני סוגי היין המרכזיים, וכל אחד מהם טומן בחובו עולם של טעמים, ניחוחות וחוויות ייחודיות. יין אדום מיוצר מענבים אדומים עם קליפותיהם, מה שמעניק לו את צבעו העמוק והאופייני. הקליפות מכילות טאנינים, שהם המרכיב המרכזי שמעניק ליין האדום את מרקמו המורכב ואת התחושה היבשה על החיך. יין אדום מצטיין בטעמים עשירים ומגוונים שיכולים לכלול פירות יער, שזיפים, דובדבנים, ולעיתים גם רמזים לשוקולד, וניל ועץ – תלוי בזן הענבים ובתהליך היישון. יין אדום מתאים במיוחד למנות עשירות כמו בשרים, גבינות קשות ותבשילים.
מנגד, יין לבן מיוצר לרוב מענבים לבנים או מענבים אדומים שבהם מפרידים את הקליפות לפני התסיסה. היעדר הקליפות בתהליך הייצור מעניק ליין הלבן את קלילותו ורעננותו. יינות לבנים מאופיינים בטעמים
